א. הערעור שבפנינו הוא על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות
(כב' השופטת טל תדמור-זמיר), מיום 24.1.13, בת"פ 9297-06-12 לפיו נדון המערער ל- 28 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו
(30.5.12), ובנוסף ל- 10 חודשי מאסר על תנאי למשך - 3 שנים, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירות אלימות מסוג פשע, וכן למאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירות אלימות מסוג עוון.
ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:
בכתב האישום המתוקן נטען, באישום הראשון, שבמועד הרלוונטי לכתב האישום היו המערער והמתלוננת בני זוג והתגוררו בדירה בקרית ביאליק.
בתאריך 22.5.12, שעה 20:00 על רקע פרידתה של המתלוננת מן המערער, תקף המערער את המתלוננת בדירתם בכך שהיכה שלוש מכות אגרוף ברגלה הימנית ומשך את שערות ראשה לכיוון דלת הכניסה לדירה. המערער גם איים באותו מעמד על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה בכך שאמר לה: "
אני אגלגל אותך מכל המדרגות, ואזרוק לך את כל הדברים מהחלון" וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה.
בתאריך 24.5.12, במהלך שיחה טלפונית בין המערער למתלוננת, איים המערער על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה בכך שאמר לה
"תביאי מהר את כל הדברים שלך ותחזרי הביתה אם לא אני ארצח אותך ואת כל המשפחה שלך" וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה.
בתאריך 29.5.12, שלח המערער הודעת טקסט לנייד של המתלוננת כמפורט להלן:
"ישרמוטה יזונה אני יפתח לך את התחת לך ולאבא שלך ימסריחה ריח של חרא יש לך ימגילה אני היום שונא אותך לא סובל אותך את חושבת אני פריר את מכירה אותי טוב מאוד אני יזיין אותך ואת כל המשפחה שלך יזונה שאני יתפוס אותך את לא תדברי הרבה ישרמוטה אני רק מחכה שתלכי למשטרה כלבה עשיתי אותך" (כך במקור).
נטען איפוא באישום הראשון שבדברים אלה שבהודעת הטקסט איים המערער על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה בכוונה להפחידה או להקניטה.
המשיבה מייחסת למערער באישום הראשון שלוש עבירות של איומים לפי
סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - "החוק") וכן תקיפה סתם - בן זוג, עבירה לפי
הסעיף 382(ב) של החוק.
ג. באישום השני נטען שבתאריך 24.5.12, שעה 11:00 בקריית ביאליק, תקף המערער ביחד עם אחר, את אביה של המתלוננת
(להלן - "המתלונן באישום השני") באופן שהמערער נגח עם הקסדה שחבש לראשו בפניו של המתלונן באישום השני, והיכה אותו בשפתיו, בשעה שהאחר שהיה ביחד עם המערער, תקף גם הוא את המתלונן באישום השני באופן שהיכה בו בידו השמאלית באמצעות קסדה שאחז בידו. כתוצאה מן התקיפה נפל המתלונן באישום השני לרצפה והמערער, ביחד עם האחר, בעטו בו בכל חלקי גופו.
נטען באישום השני, שבנסיבות אלה תקפו המערער והאחר את המתלונן באישום השני בצוותא חדא וכתוצאה ממעשים אלה, נגרמו למתלונן באישום השני סימנים כחולים בשפתו ובידו השמאלית. כמו כן איים המערער על המתלונן באישום השני בפגיעה שלא כדין בגופו בכך שאמר לו
"אני אירה בך" וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו.
המשיבה מייחסת למערער במסגרת האישום השני, לאחר שבוצע בו התיקון, עבירה של איומים לפי
סעיף 192 של החוק, ותקיפה סתם, לפי
סעיף 379 של החוק, וזאת ביחד עם
סעיף 29(א) של החוק.
ד. בפני בית המשפט קמא נפרשה מסכת הראיות מטעם התביעה בשלמותה.
נשמע גם עד הגנה אחד, ובית המשפט קמא קבע ישיבת המשך, ואולם ביום 23.12.12, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו לידי הסדר טיעון לפיו יחזור בו המערער מן הכפירה, כתב האישום יתוקן, המערער יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, יורשע, והצדדים יטענו לעונש באופן חופשי.
ב"כ המשיבה ביקשה לתקן את כתב האישום באופן שבאישום השני (תקיפה אביה של בת זוגו של המערער) תומר הוראת החיקוק של תקיפה הגורמת חבלה בהוראת חיקוק של תקיפה סתם לפי
סעיף 379 של החוק בשילוב עם סעיף 29 של אותו חוק. בית משפט קמא התיר למערער לחזור בו מהכפירה, והתיר את תיקון כתב האישום. המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן לגבי עצמו (דהיינו לא ביחס ל
"אחר" שנזכר באישום השני).
ה. על יסוד הודאה זו, הרשיע בית משפט קמא את המערער בארבע עבירות של איומים לפי
סעיף 192 של החוק, בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי
הסעיפים 379 + 382(ב)(1)
של החוק, ובעבירה של תקיפה סתם, בצוותא, לפי
סעיף 379 + סעיף 29 של החוק.
ו. בפני בית משפט קמא טענה באת כח המשיבה שכתב האישום תוקן באופן מינורי ואין בכך כדי להשליך על חומרת מעשיו של המערער והתיקון נבע רק מכך שהמתלונן באישום השני, התלונן רק שבוע לאחר התקיפה ולכן לא נראו סימנים על גופו בבירור. בהתייחס לעבירות בהן הורשע המערער, ולאור נסיבות הביצוע, ציינה באת כח המשיבה בפני בית משפט קמא, כי המתחם הראוי בעבירות אלה הינו בין 15 חודשים ל-30 חודשי מאסר בפועל.
כן ציינה באת כח המשיבה, כי הערך החברתי הנפגע בעבירות אלה הינו בטחון הציבור ושלומו כשהשיקול העיקרי בעבירות אלימות במשפחה ובעבירות אלימות בכלל, הינו שיקול ההרתעה, הן הרתעת המערער עצמו שלא יחזור על מעשיו, והן הרתעת עבריינים אחרים מפני ביצוע מעשים אלה.
ז. בין יתר הדברים ציינה ב"כ המשיבה לחומרה את נסיבות ביצוע העבירה, דהיינו, כשהסיבות שהביאו להתנהגותו של המערער היו כתוצאה מרצונה של המתלוננת להיפרד ממנו ועל רקע זה, איבד המערער את עשתונותיו והתנהג כלפי המתלוננת ואביה התנהגות אלימה, כשהוא מחדיר בה פחד ואימה ולא ניתן להקל ראש באיומיו שהרי בסופו של יום, בחר המערער לממש את איומיו והוציאם אל הפועל משתקף בחומרה את אביה של המתלוננת, ומה גם, שתקיפה זו ביצע המערער ביחד עם אחר.
יש בכך כדי ליתן משנה תוקף למעשיו של המערער המעידים על המסוכנות הרבה הנשקפת מפניו, הן כלפי המתלוננת והן כלפי בני משפחתה, ואין להשלים עם התנהגות בריונית שלוחת רסן של מי שמפעיל כוח. מה גם שהמערער לא חסך מזמנו של בית המשפט ולא חסך את העדת המתלוננת.